ענת רונן אף פעם לא חשבה שאי פעם תעסוק באמנות בצורה מקצועית. תמיד שמעה שמאוד קשה להתקיים מאמנות, ושאין אפילו מה לנסות. אז היא לא ניסתה, ולא למדה, ולהוציא לימודי ערב (מהם נשרה לאחר שנה וקצת) בהם הייתה אמורה ללמוד עיצוב גרפי, היא לא חשבה ולא תיכננה על קריירה בתחום. רוב חייה הבוגרים עברו עליה בעבודות משרד כאלה ואחרות, אף הן ללא לימודים רשמיים. בשנת 2006 ענת ובעלה, אורי, החליטו לנסות את מזלם מעבר לים – לא כהרפתקה אלא יותר כנסיון לשנות את מהלך חייהם, שדשדש במקום. עבודות המשרד של ענת והחקלאות של אורי מיצו את עצמם אבל לא נראה משהו אחר באופק לשני אנשים שאפילו אין להם תואר ראשון.
ענת ובעלה נחתו בארצות הברית, ביוסטון, אך היו צריכים להשיג ויזה כדי שיוכלו להשאר לעבוד. "האופציה היחידה שנראתה ריאלית היתה ויזה ליכולות מיוחדות, שניתנת בעיקר לשחקנים, ספורטאים ואמנים מובילים. אספתי את כל מה שיצרתי במשך 20 שנה, והגשתי בקשה לויזה. להפתעתי, קיבלתי את הויזה וכך התחלתי לפרסם את שירותי– עיצוב גרפי, עיצוב אתרים, איור וציורי קיר. הנסיון שהיה לי היה אתר שבניתי לעצמי, עיצובים שעשיתי מידי פעם למשפחה ולמשרדים בהם עבדתי וציורי קיר לבני ולחברים."
"כנראה שזה הספיק. עבודה אחת הביאה אחרת, פרוייקט אחד הסתיים והבא בתור התחיל, ולאט לאט היה ברור שהכיוון הוא ציורי קיר. בעוד עיצוב גרפי ועיצוב אתרים אפשר לעשות מכל מקום בעולם, ציור קיר הוא משהו מאוד מקומי ואם אתה טוב מספיק, מהיר מספיק ומקצועי, יש הרבה עבודה בתחום. למרות שלא היה לי שום ידע או נסיון בתחום, לא היססתי להענות לכל אתגר. עבדתי עם חברת צביעה שביקשה ממני לצייר על קירות של כבישים ראשיים, גשרים וכדומה. אני ובעלי נרתמנו לכל משימה וביצענו את כל מה שביקשו מאיתנו. במקביל, היו עוד פרוייקטים מסחריים ופרטיים, ותיק העבודות החל תופח. מציור לציור צברתי נסיון וקצת בטחון בכישורי וביכולתי לספק את הסחורה. במהלך שלוש השנים האחרונות ציירתי על עשרות קירות, גדולים יותר ופחות, ביוסטון ומחוצה לה.
"אין לי חרטות על כך שרוב חיי כבוגרת לא עסקתי באמנות. זה רק הביא אותי לאן שאני היום. כאילו הכל הצטבר מתחת לפני השטח ועכשיו הכל פורץ החוצה, כמו הר געש. אני מתלהבת מכל פרוייקט וכל אתגר ונכונה לכל מה שתביא לי הדרך הזו, שבחרנו ללכת בה. זה כמו חלום שמעולם לא העזתי לחלום, שפתאום מתגשם."
ענת השתתפה בפסטיבל בינלאומי לציורי רחוב וציורי קיר בסרסוטה שבפלורידה בנובמבר 2011 ובעוד שני פסטיבלים לציורי רחוב השנה, ונבחרה להיות האמן המרכזי באחד מהם.
מקסים! אני מקנאה.
אז אני אמרתי שמקסים ואני מקנאה.
איזה כיף לקרוא עוד כתבה מפרגנת, ועכשיו גם בעברית… כבוד עליך! חיבוק, צח.